הגענו לחלק הכי חשוב בתהליך, רובנו רודפים אחרי הירידה במשקל אבל ברגע שהשגנו אותה, אנחנו מפצים את עצמנו על העבודה הקשה.
המשפט האהוב עליי בנושא הזה הוא -״איזה קשה לבנות ואיזה קל להרוס״.
המשפט הזה שגוי מהיסוד כי שום דבר לא נהרס בשנייה כמו שהוא לא נבנה בשנייה.
כשאנחנו עובדים קשה ושמים לעצמנו גבולות, תמיד נרגיש את הזמן והעבודה תראה לנו קשה ומייגעת אבל כשהגענו לסוף התהליך והחלטנו לשחרר, עובר המון זמן עד שחוזרים חזרה למשקל המקורי ואנחנו לא מרגישים את הזמן כי הוא לא פקטור כשאין גבולות.
המטאפורה המדוייקת לדבר הזה זה לראות איך עובר לנו השבוע לעומת הסופש. במהלך השבוע יש לנו לוז עבודה ושגרה לחוצה ואילו בסופש אנחנו לא חייבים כלום לאף אחד לפעמים גם לא לעצמנו אז הזמן מאבד את חשיבותו.
אם הייתם חיים רק בסופש היה נמאס לכם בשלב מסויים כי הייתם רוצים את השגרה הלחוצה בחזרה פתאום הייתם מעריכים את העומס וההגבלה לעומת החופש ובדיוק כאן נכנס הגוף לתמונה.
אם לגוף אין שגרה לאורך זמן האיברים הפנימיים לא עובדים בשעות קבועות וזה משתנה לפי מצב הרוח של האדם שלא חושב לעומק באותם הרגעים.
כאן אלמד אתכם איך -לרצות- לשמור יותר מרק לרדת במשקל, איך להתמיד למרות ״שמגיע״ לכם להתפנק אחרי תקופה ארוכה. לכל דבר יש טאקט פשוט צריך לדעת מתי לשחרר ומתי לעצור, זה בדיוק מה שעשיתי שש שנים- הבנתי בדיוק איך לגרום לאדם לשנות את המחשבה.
